המדריך לחולה הגלאוקומה

המדריך לחולה הגלאוקומה

מאת: ד"ר נועה גפן

גלאוקומה הינה מחלת עיניים נפוצה יחסית העלולה לגרום לעיוורון. איבחון מוקדם של המחלה מהווה אתגר שכן זוהי מחלה סמויה שלרוב אינה גורמת לכאב, לאי נוחות או להפרעה אחרת אלא לאחר שנים של מחלה. הראיה המרכזית אינה נפגעת עד לשלב מתקדם ולכן לרוב החולים כלל אינם מודעים לכך שיכולת הראיה שלהם נתונה בסיכון. מטרת הכתבה היא ליידע את ציבור החולים באשר לטבעה של מחלתם על מנת שיוכלו להיות שותפים לתהליך הטיפול בה.

מהי מחלת הגלאוקומה?

מדובר במחלה שכיחה שפוגעת בקרוב ל-70 מליון איש בעולם והיא מהווה את הגורם השני בשכיחותו לעיוורון בעולם המערבי. גלאוקומה כרונית פתוחת זווית הינה מחלה לא כואבת, הקשורה לרוב בלחץ תוך עיני גבוה, המוביל לפגיעה בעצב הראיה וביכולת הראיה. הלחץ בעין נובע מנוכחות נוזל המיוצר באיבר המכונה " הגוף הציליארי" (Ciliary processes). נוזל זה מנוקז על ידי אזור המוכנה טרבקולום (Trabecular meshwork). הלחץ התוך עיני עולה בעיקבות הפגיעה במערכת הניקוז, ובאנשים עם רגישות למחלה לחץ זה יכול לפגוע בעצב הראיה המצוי בחלקה האחורי של העין. הפגיעה מתבטאת תחילה בשדה הראייה ההקפי בעוד שהראיה המרכזית נפגעת רק בשלבים מתקדמים יותר.

סוגי הגלאוקומה:

קיימים סוגים שונים של גלאוקומה , וניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת המחלות בהם הזווית פתוחה וקבוצת המחלות בהן הזווית סגורה. כל אחד מהמצבים יכול להיות ראשוני או משני לבעיה אחרת בעין. גלאקומה מולדת הינה קבוצה נפרדת ונדירה למדי.

המחלה השכיחה ביותר הינה גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית (Primary open angle glaucoma) . לסוג זה של מחלה משתייכת גם תת קבוצה נוספת המכונה גלאוקומה של לחץ נמוך או נורמלי (Low or normal tension glaucoma). להבדיל מגלאוקומה ראשונית סגורת זווית (גלאוקומה חריפה אקוטית), גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית לרוב איננה כואבת.

גורמי הסיכון להתפתחות גלאוקומה:

  1. לחץ תוך עיני גבוה:

    לחץ תוך עיני גבוה מהווה גורם סיכון משמעותי אך לא הכרחי להופעת המחלה. לחץ תוך עיני נורמלי נע בין 12 לבין 21 מילימטר כספית (ממ"כ). הלחץ הממוצע באדם הלבן עומד על 15.5 ממ"כ. עצב הראיה של אנשים שונים רגיש לרמות שונות של לחצים. חלק מהאנשים מפתחים נזק בלחצים הנמוכים מ-21 ממ"כ בעוד שאצל אחרים הנזק נוצר רק בלחצים הגבוהים בהרבה מ-21 ממ"כ. הסיבה להיווצרות נזק בלחצים "נמוכים" אינה ידועה וקיימות תאוריות שונות המנסות להסבירו, כמו: פגיעה באספקת הדם לעצב הראיה, נזק מכני ועוד. במחקרים שונים הוכח שהורדת לחץ תוך עיני מסייעת בהורדת הסיכון להתקדמות המחלה בקרב כל סוגי החולים, כולל בחולי הגלאוקומה של לחץ נמוך. להבדיל מלחץ דם גבוה, הלחץ התוך עיני אינו מושפע כנראה ממצבי דחק (Stress).

  2. תורשה:

    העובדה שגלאוקומה נפוצה יותר בקרב משפחות מסויימות מצביעה על מרכיב תורשתי. הסבירות להופעת המחלה עולה ככל שישנם יותר בני משפחה הלוקים במחלה, ככל שדרגת הקירבה לחולה עולה והיא הגבוהה ביותר בקרב קרובים מדרגה ראשונה (הורים, ילדים, אחים). ראוי לציין שלא מדובר בתורשה מנדלייאנית ולא כל מי שהוריו חולים ילקה בהכרח במחלה. אותרו מספר גנים הקשורים למחלה, כמו TIGR- גן הקשור בגלאוקומה של הגיל הצעיר (Juvenile glaucoma). לא זוהה עדיין הגן האחראי לצורתה השכיחה ביותר של המחלה, הלא היא גלאוקומה פתוחת זווית ראשונית כרונית.
    מומלץ לכל אדם מגיל 18 ומעלה שיש לו קרוב מדרגה ראשונה הסובל מגלאוקומה, להבדק אחת לשנה על ידי רופא עינים.

  3. גיל:

    שכיחות המחלה עולה עם הגיל ובמיוחד אחרי גיל 50.

  4. מוצא:

    המחלה נפוצה יותר בקרב אנשים ממוצא אפריקאי.

  5. קוצר ראיה גבוה:

    אנשים הלוקים בקוצר ראיה גבוה סובלים משכיחות מוגברת של גלאוקומה.

  6. חבלה עינית:

    חבלה עינית במהלך החיים מהווה גורם סיכון חשוב להתפתחות המחלה ובמיוחד אם נפגע אזור הניקוז.

  7. מצבים עיניים פתולוגיים:

    תסמונות כמו פיזור פיגמנט ופסאודואקספוליאציות קשורות בסיכון מוגבר ללקות בגלאוקומה, כמו גם מצבים של חוסר אספקת חמצן (איסכמיה) עינית, כגון: פגיעה סכרתית ברשתית וסתימות של כלי דם ברשתית.

  8. גורמי סיכון פחות מובהקים לגלאוקומה:

    מצבים נוספים תוארו כקשורים בסיכון מוגבר לגלאוקומה, כמו: סכרת, יתר לחץ דם ועוד.

כיצד המחלה מתבטאת?

המחלה גורמת תחילה לנזק בעצב הראיה שהינו החוט המעביר את הפולס החשמלי מהעין אל המח. הנזק לעצב הראיה מתקדם בהמשך המחלה ומתבטא בפגיעה בשדה הראיה ההיקפי ולבסוף גם בשדה הראיה המרכזי. חלקו של עצב הראיה המצוי בחלקה האחורי של העין מכונה "דיסקה". מראה הדיסקה מזכיר מעין "בייגלה" עגול. חלקו המרכזי בעל גוון חיוור ומכונה "שקערורית" (Cup). חלקו ההקפי של העצב, המהווה את השוליים, הוא שמעביר את הפולס החשמלי למח. מחלת הגלאוקומה פוגעת באזור השוליים ומגדילה את חלקו היחסי של החלק המרכזי החיוור (Cup) עד שהוא עולה על 60% מכלל השטח. ככל שהמחלה מתקדמת עולה חלקו היחסי לשטח הדיסקה. סימנים נוספים בעצב הראיה המחשידים לנוכחות המחלה כוללים: דימום והיווצרות אזורי הדקקות מלאים של שולי הדיסקה (Notch).

הנזק המבנה לעצב הראיה קודם להופעת הנזק התפקודי הבא לידי ביטוי בשדה הראיה. פער הזמנים בין הנזק המבני לנזק התפקודי יכול לעמוד על מספר שנים. כאשר הנזק לשדה הראיה מתחיל, הוא יתבטא תחילה בשדה הראיה ההקפי ורק בהמשך יתקדם למרכז עד שיתן את אותותיו ביכולת הראיה המרכזית של החולה.

עיוורון וגלאוקומה:

גלאוקומה יכולה לגרום לעיוורון. היא מהווה את הסיבה השניה בשכיחותה לעיוורון בעולם המערבי. חשוב לדעת כי איבחון וטיפול מוקדם יכולים ברוב במקרים למנוע עיוורון, אם כי לא בכולם.

על הציבור להיות מודע לשתי עובדות חשובות:

  1. אין בידי הרפואה את הידע או האמצעים למנוע נזק שכבר התרחש, אלא את היכולת לעכב את התקדמות המחלה. כלומר, סיבי עצב שניזוקו ופגמים בשדה הראיה שכבר הופיעו- לא יעלמו גם אם המחלה תטופל.
  2. לרוב לא ניתן לחוש בלחץ תוך עיני גבוה. מחלה כרונית גורמת לפגיעה בלתי הפיכה בראייה וכל זאת ללא כל סימני אזהרה מוקדמים!

לסיכום, המפתחות לשמירה על ראייה טובה הינם איבחון מוקדם וטיפול מתאים. לצורך כך נחוץ שיתוף פעולה הדוק בין החולה לרופא המטפל.

אין עדיין תגובות. תהיה הראשון להגיב

השאר תגובה

Spam Protection by WP-SpamFree